ראשי השב"כ כאנוסים

בתגובה על "בלי זכות שיבה, בלי מתנחלים, בלי ריבונות בהר הבית" מאת עקיבא אלדר, 03.09.2002

יעקב פרי, שבתאי שביט, עמי איילון. פעם ראשונה מוטציה, פעם שנייה מקריות, פעם שלישית, דפוס התנהגות. כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק: ראש שב"כ אחד אחרי השני פושט את המסיכה ומגלה לעולם איש נאור, ליבראל, שמאלן רחמנא לצלן. הוא, שהיה מופקד על הבעייתית שבמלאכות הכיבוש, נזכר פתאום לגלות לאומה את שנמנע מלגלות לאדוניו בזמן אמת: כאילו אין די בכך שמדובר בעבודה המזהמת את העושים בה, היא גם חסרת-תוחלת. אליבא דראש השב"כ שיצא מן הארון, פיקודיו נידונו לרקוד בשתי לוויות: גם מלכלכים את הידיים ואת המצפון, גם מביאים מעט תועלת לטווח קצר וגורמים נזק כמעט בלתי-הפיך לטווח ארוך. מדוע לא חשפו תובנה זו כשעוד יכלו להשפיע מבפנים? ואם כן חשפו, מדוע לא התפטרו כשלא נשמעה זעקתם העלומה? מתגנב לו החשד שגיבורינו רבי התהילה חזקים על חלשים ופחדנים עם העדר – עוד דפוס מוכר עד זרא במחוזותינו. (ידיעה שהתקבלה זה עתה: אבי דיכטר שוקל לשים את האזיקים על שולחן הממשלה ולהצטרף ל"גוש שלום".)

2006: והנה אבי דיכטר מציע להחזיר את הגולן תמורת שלום-אמת... בקרוב על מסכינו: יובל דיסקין מצטרף ל"יש גבול"