הרעים לטיס

                                                                     2002

גם ציניקנים יסכימו עם סוקרטס שמבחינה מוסרית, עדיף להיות קורבן לעוול מאשר לגרום עוול ("גורגיאס"). אבל כמה יטענו אתו שלמנוול רע יותר מאשר לקורבנו?! סוקרטס לא מסתפק בקביעה תמוהה זו, הוא אף מדרג את הרעים לפי סבלם: למי שנענש על פשעיו, רצוי בבית המשפט, אבל יתקבלו גם ייסורי מצפון וחלומות זוועה, רע פחות מאשר למי שאינו משלם עליהם כלל. לשיטתו המופרכת, אין מי שרע לו במזרח התיכון יותר מאשר לטייס צבא הגנה לישראל. הוא מחריב, הוא פוצע, הוא הורג – בלא מגע יד אדם, בלא מגע עין אפילו, ולכן בלא תקווה לסיוטים קונקרטיים (אלא אם כן התמזל מזלו וCNN משדר תמונות של קורבנותיו). יחסית לטייס, שפר אפילו חלקו של שוטר משמר הגבול, איש האלה וכדורי הגומי, אותו מעירים מדי פעם שבורי העצמות ומנוקרי העיניים. גם את חייל גבעתי במחסום אשר דחה את הכורעת ללדת בלך ושוב, עיכב שעות את חולה הדיאליזה, כפה על ילדים לעמוד בשמש הקופחת, גם את חוקר השב"כ אשר טלטל וחשמל ומנע שינה, ולפעמים הרג  -  את מי לא, בעצם, בעושים במלאכת הכיבוש היומיומית - יפקדו קורבנותיהם ברגעים בלתי צפויים וישביתו בהם שינה, שמחה, זקפה. ורק את הטייס מפקירה המדינה, רק אותו היא דנה לבצע פשעים שאין לו סיכוי להיענש עליהם, לא בבית המשפט ולא בחלום. גם לטנקיסט ולתותחן היה נד סוקרטס ברחמים גדולים.