המתנחלים שם ואנחנו כאן

                                          2002           

לצאת מהשטחים? הרי רוב הישראלים כבר יצאו מהם זמן. מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בדצמבר 1987, כמעט ולא רואים אותם שם יותר; אפילו כיכר השוק ריקה מהם. שהקורא ישאל את עצמו מתי ביקר לאחרונה בהרודיון, מתי עשה טיפול שורש בקלקיליה, מתי תיקן פגוש בוואדי ג'וז. לאסונם, בחפזון-הנסיגה שכחו הישראלים מאות אלפי מתנחלים ושומרי-ראש. שכחו חלקית: אנשי כוחות הביטחון נמצאים בגדה וברצועה רק כשהם בתפקיד, אלא אם כן הם מתנחלים בעצמם. המופזים כבר לא מטפסים על הר גריזים בשבתות, היעלונים חדלו מטיולי ג'יפים במדבר יהודה - בנגב יותר בטוח, ואפילו בסיני. בקיצור, מי שאין מכריחים אותו להיות שם נמצא כאן. בתחומי הקו הירוק.

יציאת השטחים הסופית החלה עם פרוץ האינתיפאדה השניה, בספטמבר 2000. מאז ביקור אריאל שרון בהר הבית, אפילו קרוביהם של המתנחלים מתרחקים משטחי B ו C כמו מאש (ושרון מהר הבית); על שטחי A בכלל אין מה לדבר. כמה סבים וסבתות עושים אתם את הסדר? כמה חברות הכי טובות חוגגות אצלם בר-מצווה? מְתֵי מספר, והפופיק רועד. כשישראלי מצוי נשאל האם בדעתו לשוב ליהודה, לשומרון או לחבל עזה, הוא עונה במקהלה: על גופתי המתה. כל עוד אין שלום, אני נשאר בארץ או קופץ לחו"ל.

על מנת לשפר את סיכויינו להפסיק לשלם על נכס שכבר לא שלנו (ומעולם לא היה), עלינו להיגמל מתקוות-שווא. אם העשור האחרון, הנורא לא עשה את העבודה, משמע שאין, ולא יהיה לנו, פרטנר +ביש"ע. המתנחלים לא יחזרו הביתה, כי ישראל אינה ביתם. לא נותר לנו אלא להציע לצבא הגנה לישראל קואליציית אינטרסים נגדם. נזכיר לו שכל עוד הגן עלינו הוא היה הצבא הנערץ בעולם – עם סיכוי לנצח; מאז שהוא מגן רק עליהם, שמו יוצא ללעג ולשמצה – עם סיכון לגמור בהאג. מי יודע, אולי ישתכנע.

אשליה? תופתעו. מבצע "חומת מגן" מתברר כגולם שקם על יוצריו, בהביאו רגיעת-מה על הארץ. אם זו תימשך כחודשיים-שלושה, המתנחלים ונושאי כליהם יגלו שהם מלכדו את עצמם. כי זאת יש לדעת: עבורם, חודשיים-שלושה ללא טרור, הרי זה נצח נצחים. במקביל, חטיבת התכנון של משרד החוץ הגיעה למסקנה שהמבצע הוא "כשלון מדיני מוחלט" – כשלון למדיניות הכיבוש... עת רצון היא לנו, ההצעה הסעודית והשחיטה העיראקית מתדפקות בשער. הבה נזדרז לפתות את צה"ל להתפנות לפני שהממשלה והחמאס ישובו לחמם את הגזרה. (נכתב לפני הפיגוע בראשון-לציון ו"חומת מגן II". אולם אל ייאוש: כניסה לעזה תחמיר את מצבו של צה"ל האומלל והמגוחך, ותשפר את סיכויינו להוציא אותו מן הבוץ.)