ארבעה בנים

 (2002)

כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.

- שאינו יודע לשאול עושה. מה הוא עושה? מה שאומרים לו. אומרים לו לחתום על אלה ולשבור עצמות? הוא חותם ומרוצץ. אומרים לו לעלות על מסוק וליירט מנהיג חמאס בשכם? הוא עולה ומחסל. אומרים לו להיכנס למחנה פליטים ולבער את קיני הטרור? הוא נכנס ומבער. ואם נהרגים גם אישה או ילד הוא מביע את צערו. אומרים לו סתם לעמוד במחסום? הוא עומד במחסום בקור ובחום; כשצריך לעכב הוא מעכב, כשצריך להשפיל הוא משפיל. יש לו ברירה?

- תם מה הוא אומר? "הערבים יותר גרועים. לו המצב היה הפוך, יהודי אחד לא היה נשאר חי. ובכלל, עם שעבר את השואה לא יכול להרשות לעצמו לשאול שאלות". ומה הוא עושה? חותם על אלה ומרוצץ, עולה על מסוק ומחסל, נכנס ומבער, עומד במחסום ומתעמר – מישהו צריך לעשות את העבודה.

- רשע מה הוא אומר? "מה העבודה הזאת לכם?" "לכם" – ולא לו. ועוד הוא אומר: "אין לי אחים שוברי עצמות, אין לי אחים מפציצי אזרחים, גם לא אחים מסתרעבים ולא אחים בגולני או בצנחנים. אין לי אחים כובשים". לפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר שכל ישראל ערבים זה לזה: כשצה"ל יצא מלבנון הוא אמר: "אני מעולם לא נכנסתי ללבנון", כשברצועת עזה יורים בחיילינו הוא אומר: "הבנים שלי אינם משרתים בשטחים". אילו היה שם, היה נגעל.

- חכם מה הוא אומר? אף לא מילה, "המשכיל בעת ההיא יידום, כי עת רעה היא" (עמוס, ה, יג). אבל שתיקתו אינה מכסה על אלות וכדורי גומי ופצצות חכמות, כי, כפי שדורש הנביא: "שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה' אלוהי צבאות שארית יוסף".

מי יודע, אולי זכותם של רשע ושל חכם תעמוד לנו, אולי בשלם תחמול עלינו ההיסטוריה. ואולי גם להיסטוריה אין אלוהים.