אלפי קוראי "הארץ" מפגינים – ו"הארץ" (כמעט) שותק

"אלפים הפגינו בת"א נגד הכיבוש",  "הארץ", 28.04.2002 

לפחות מעונשה של אגדה אחת פטרה אותנו התקופה האחרונה: התקשורת היא שמאלנית. שמאלנית? היא סתם שבשבת, כמו כולם: כמו מפלגת העבודה, כמו השכנים בקומה גימל, כמו אלופי המטכ"ל, כמו בג"ץ. דוגמית אחרונה: אלפי קוראי "הארץ" מפגינים נגד הכיבוש? עיתונם היקר מקדיש להם 45 (ארבעים וחמש!!!) מלים. ומעל אותה ידיעונת, סקופ: דודו טופז שוקל להצטרף למפלגת העבודה! הצ'חצ'ח וטיטאניק זוכים ל120 מלים...

ורק נחמה אחת יש לו, לקורא "הארץ" בעל כורחו (שהרי הקונקורנציה מבישה פי כמה): הוא סמוך ובטוח כי את הנאומים ששמע באותה הפגנה זניחה - על ידי הסופר סלמן נטור, ח"כ רומן "במקום בו בעלי תשובה עומדים" ברונפמן, הסרבן עידו לנדאו, הסופרת רלי מזלי, הרופא ד"ר מוסטפה ברגותי מרמאללה - הוא יימצא בקרוב במאמרי המערכת של עיתונו, מלה במלה. הוא גם יודע כי תוך חצי שנה, יואל מרקוס (כמשל) ידקלם שצה"ל אשם בפשעי מלחמה, ושמקומם של מופז, שרון, בן-אליעזר, פרס ושות' בהאג; וכי בספרם המצליח אינתיפאדהII , זאב שיף ואהוד יערי יחשפו שממשלות ישראל לדורותיהן עסקו בהולכת שולל סיטונית - הרי "מן המפורסמות היא" ששלושים וחמש שנים התבהמנו אך ורק למען ההתנחלויות.

אם העורכים הנכבדים מטילים ספק בתחזית זו, יעיינו נא בסיקור "השוליים סהרוריים" ו"יפי הנפש" מאז 1967, של ההפגנות נגד מלחמת לבנון בשבועה הראשון, למשל. כך ייווכחו כיצד הם – נציגיו האותנטיים של המרכז הקיצוני – מנכסים לעצמם את ניתוחי השמאל הרדיקלי, ולא נודע כי באו אל קרבם. שבשבת כבר אמרנו?